אזור מעיינות הירקון - מבט הסטורי | ראש העין

באפק נערכו הפלישתים למלחמה בישראל, בשנת 1050 לפנה"ס, בקירוב. בני ישראל, שחנו באבן העזר, ניגפו לפני הפלישתים; שני בני עלי הכהן נהרגו בקרב וארון הברית נישבה. הפלישתים נערכו באפק גם לפני הקרב עם שאול בגלבוע. באפק התגלו שרידי התנחלות ישראלית, והעיר נחרבה בסוף המאה ה-10. את השם המקראי אפק משמרות השכונות החדשות שנבנו בראש העין בשנות ה- 90: מצפה אפק ונווה אפק.

באתר קטן בשם עזבת צארטה (המצוי 5 ק"מ מתל אפק, מצפון-מזרח לשכונת גבעת הסלעים ומדרום לכביש 5), אשר נוהגים לזהותו עם אבן העזר המקראית, התגלו במחצית השנייה של שנות ה-70 ממצאים ארכיאולוגיים חשובים מתקופת הברזל ה-1, תקופת ההתנחלות הישראלית לאחר כיבוש הארץ ומלכותם של דוד ושלמה (אמצע המאה ה-12 לפנה"ס). באתר נמצאו 8 – 10 יחידות מגורים ( המכונות בתי "ארבעת המרחבים") ועשרות ממגורות לאיסום גרעינים. האתר היה מיושב במאות 12 – 10 לפנה"ס, נהרס ונבנה שלוש פעמים עד אשר ניטש סופית.

ממצא מרכזי בתל, שנמצא באחת הממגורות, הינו שבר חרס (אוסטרקון) ובו 5 שורות בכתב העברי הקדום (הפרוטו-כנעני). באוסטרקון כ-80 אותיות; בשורה התחתונה שלו מופיעות אותיות האלפבית כסדרן, כשהן כתובות משמאל לימין. שבר החרס שימש ללימוד הא"ב העברי בצורתו הקדומה, השונה מסדר האותיות המוכר לנו כיום. זוהי הוכחה ארכיאולוגית חשובה, לצד כתובת גזר (המפרטת עבודות חקלאיות בהתאם לתקופות השנה), לקיום יסודות של כתיבה עברית במאה ה-10 לפנה"ס, ולהתפשטות ידע הכתב למעמדות נמוכים בחברה הישראלית. הכתובת מוצגת במוזיאון ארץ ישראל בת"א. התל מתוכנן להפוך לאתר טבע עירוני במיזם משותף של העירייה, בית-ספר "אפק" הממוקם באזור, המשרד לאיכות הסביבה, רשות הגנים הלאומיים, רשות העתיקות והקק"ל.

בתקופה ההלניסטית היתה כאן מצודת פגאי (המעיינות). המלך הורדוס, שמשל ביהודה בחסות הרומאים במאה הראשונה לפנה"ס, הקים בתל אפק עיר וקראה על שם אביו אנטיפטרוס, ושם זה השתרש כשמו של האתר. נראה שהורדוס התכוון לנצל את מי הירקון לצורך חקלאות אינטנסיבית לפרנסת תושבי העיר. בעיר ההרודיאנית שריי רחוב ראשי (קארדו) ואודיאון (תיאטרון קטן). העיר חרבה במרד הגדול נגד הרומאים. בעיר ישבו יהודים ורבי עקיבא העמיד בה תלמידים. אנטיפטרוס חרבה ברעש אדמה במאה ה-4 לספירה.

הצלבנים בנו כאן מבצר בשם Surdi Fontes – המעיינות השקטים. מבנה תל אפק, ששרד עד עתה, הינו למעשה חאן מבוצר מהתקופה הממלוכית, שהמשכו בתקופה הע`תמאנית (משנת 1571). החאן מכונה בינאר באשי (שיבוש של פינאר באשי – ראש העין). לחילופין, הוא נקרא חאן ראס אל-עין.

באתר מגדל צדק, השוכן מדרום לשכונות העיר ומהווה חלק משטח השיפוט שלה, שרידים ורישומים היסטוריים החל מימי הרומאים והחשמונאים, עבור דרך הביזנטים והממלוכים וכלה בתקופה הערבית. התל שלט על מעבר אפק בדרך הים, שעברה למרגלותיו ממזרח, בין מעיינות הירקון להרי השומרון. אלכסנדר ינאי לבית החשמונאים בנה חומה לכל רוחב המעבר. בראשית המרד הגדול נגד הרומאים ארבו כאן הקנאים לצבא של קאיוס גאלוס, שנע מקיסריה לירושלים.

במאה ה-5 (בתקופה הביזנטית) נבנתה במקום כנסיה נוצרית–יוונית. במשקוף של אחד הבתים נמצאה כתובת זיכרון לקדוש נוצרי, שהוצא להורג בפקודת הקיסר הביזנטי דיוקליטיאנוס; נראה שנלקחה מכנסיה או ממבנה קבורה ביזנטי.

במאה ה-12 נבנה כאן המבצר הצלבני מיראבל (בצרפתית: פלא יופי), שהיווה חלק מרוזנות יפו ואשקלון, בה שלטה משפחת איבלין. המבצר נכבש ב-1187 על ידי אחיו של המצביא המוסלמי צלאח אל-דין, ונהרס ב-1191 בפקודתו של מצביא זה, לאחר שהכוחות המוסלמיים ניגפו בקרב ארסוף בידי ריצ`ארד לב-הארי.

שמו הערבי של המקום היה מג`דל יאבא, כנראה שיבוש של השם מגדל יפו, כפי שניתן ללמוד מתעודה שומרונית מהמאה ה-18. הכפר הערבי מג`דל צאדק משמר את שמו של שייח` (או שליט מקומי) מוסלמי, שהתיישב במקום במאה ה-19.

באתר מגדל צדק מכלול של בניינים ערביים ומבנים ששימשו לשריפת סיד. מחצבות מגדל צדק שהופעלו ע"י חברות יהודיות בתקופת המנדט, המשיכו את מסורת החציבה והתעשייה לצורכי בניין. בפרעות 1936 השתלטו ערבים על המחצבות באזור, אך הונסו ב-1937 ע"י פלוגת נוטרים בפיקודו של יצחק שדה. האזור יוכרז כגן לאומי, במגמה לשקמו ולפתחו כפארק נופש ותיירות.